הלילה שוב יורד על הרחוב הישן
וריח של געגוע נוגע בזמן
שנים אני שומרת בפנים את הכאב
אבל הלב הזה עדיין מתאהב
בית 1
עברתי מדבר בלי טיפת רחמים
עם עיניים עייפות וחלומות שבורים
כולם אמרו לי “די, תוותרי עכשיו”
אבל אני נשארתי עם האור בפנים
כי מי שלא נפל – לא למד לעמוד
ומי שלא בכה – לא ידע לאהוב
החיים שלי כתובים בין הצלילים
פזמון
אני לא נשברת – גם כשהעולם קר
גם כשהלילה סוגר עלי שער
קמתי מהאש כמו רוח במדבר
אין כוח בעולם שיעצור אותי לא היום ולא מחר
אני אבק דרכים, אני תפילה
אני אישה שנלחמה מול הסערה
וקול צלקת בי הפכה לשיר
וכל כאב הפך אותי לחזקה יותר
בית 2
היו לילות קרים בלי יד מחבקת
רק הירח ידע כמה אני צועקת
ולא ביקשתי רחמים מאף אחד
רק קצת אמת שתישאר לעד
גשר
אם תראו אותי בוכה – אל תרחמו עלי
הדמעות שלי בנו כנפיים מעלי
אני נופלת רק כדי לעוף יותר גבוה
והנשמה שלי לעולם לא נכנעה
אתה פרי געגועיי, פרי געגועים
אתה פרי געגועיי, תמיד שלי
אתה פרי געגועיי, פרי געגועיי
בקול לילה, בכל יום — אתה חי בי
לא הלכת, אתה כאן עדיין
אתה פרי געגועיי, אהוב שלי…
פזמון סיום
אני לא נשברת – גם כשהזמן עובר
גם כשהפחד בי שורף יותר
מהחושך באתי, עם קול חזק
ואני אשאיר חותם עמוק בתוך כולם
אני אביב של התחדשות
של הרחובות, של האהבות
וקול מי שנשבר – ימצא בי אור
