והמשכת לתת

קָנִיתָ לי פֶּרַח בדֵּיְיט השֶּני,

בֶּמַבָּט מרומז וחיוך חולמני.

כשחגגנו
חודשיים, גם שַׁיִט פרטי,

אבל כסף, זה כלום, לא עניין מהותי.

נֶדִיבוּת שכזו לא יכולתי לשאת.

לא ביקשתי דבר והִמְשַׁכְתָּ לתת.

נָתַתָּ בלי גבול זה היה ניצחון,

הייתי סוף-סוף בה מָקוֹם הנכון

חיבקתָּ אותי כשהייתי בוכָה.

נָתַתָּ כָּתֵף והמון אהבה.

הבנתָּ כל מה שרציתי לומר.

גָּרַמתָּ לי להאמין שֶׁאֶפְשָׁר.

בִּיטַּחוֹן שכזה לא יכולתי לשאת,

לא ביקשתי מקלט, התחננתַּ לתת.

נָתַתָּ
בלי סוף, והגוף לא נִרְגַּע,

לִמַּדְתָּ  אותי על תשוקה וּמַגַּע.

חידה מוזרה, לא אצליח לפתור,

נכנסתָּ עמוק אל מתחת לעור.                

 בֵּ-מִזְמוּז,
בֶ-גיפוף בֶדִּגְדּוּג  בִּלְחִישָׁה

הפשרתָּ קרחוֹן,  שהפך לאישה.

קִרְבָה שכזו לא יכולתי לשאת.

בֶחיוך מבויש ומבט מהפנט.

והִמְשַׁכְתָּ  תמיד רק לתת ולתת.

כל דבר בעולם,

מלבד האמת.