השיר הוא יצירה נוגעת ללב, בוגרת ומדויקת, המתארת תהליך כואב אך הכרחי של התפכחות רגשית. השפה הפואטית, החרוזים המדויקים והמטאפורות הרגישות יוצרים תמונה של מסע נפשי מורכב מתוך מערכת יחסים שאינה הדדית, עד לנקודת השבירה והשחרור. התמודדות עם כאב מתמשך בקשר רגשי חד-צדדי, אשר הסתיים בשחרור הדרגתי מתוך הבנה שאין טעם להילחם על משהו שכבר התפורר.
בית 1
החזקתי שנים,
לא נשבר לי הגב,
ספרתי דמעות,
כל חיוך בי נגנב.
היה בי מקום ,
לוותר ולחבק,
עד שהלב התעייף
– חדל להיאבק..
בית 2
עמדתי דומם,
כמו צוק מול סופה,
נשמתי עמוק
– עם תקווה, בעטיפה.
בלעתי מילים,
שתקתי בכאב,
חשבתי שאהבה,
שווה הקרבה.
פזמון
הסבלנות נסדקה,
הפכה לאבק,
התפזרה ברוח
– הכל נמחק.
לא מחיתי,
לא בכיתי
– פשוט הפסקתי,
לתלות תקוות ,
והתרחקתי .
בית 3
אולי זה סימן להניח ,
לא
ליפול,
כשהכול מתעכב.
לצאת
מהאפר,
לנשום בלי משא,
ולבנות
לי עולם
– עם תקווה חדשה.
פזמון
הסבלנות נסדקה,
הפכה לאבק,
התפזרה ברוח
– הכל נמחק.
לא מחיתי,
לא בכיתי
– פשוט הפסקתי,
לתלות תקוות ,
והתרחקתי .
בית 4
עכשיו אני שקט,
לא שלם,
לא שבור,
אדם שהבין ,
שאין אפשרות לגבור.
היא ביקשה עוד דקה ,
– אני ביקשתי מגע,
כל מה שנותר… זה …
אבק שנסחף ברגע.
פזמון
הסבלנות נסדקה,
הפכה לאבק,
התפזרה ברוח
– הכל נמחק.
לא מחיתי,
לא בכיתי
– פשוט הפסקתי,
לתלות תקוות ,
והתרחקתי .
