השיר עוסק בתחושת תעייה קיומית, חיפוש אחר משמעות בתוך עולם סדוק, שבור וחסר ודאות. הדוברת (או הדובר) מתבוננת סביב, מנסה להבין “מה ישבור אותנו ביום הזה” – כלומר, מהו הדבר שעלול להכריע אותנו בתוך השבריריות והכאוס של המציאות הנוכחית. במרכזו עומדת השאלה: האם יבוא נביא – מישהו שיביא בהירות, פשר, תקווה.
פתיחה לירית
בית
בעקבות סדוקים –
מרפקים יבשים
נעים בחוסר מקום
החשד גובר
את שומעת?
פזמון
מה ישבור אותנו ביום הזה
מה עוד עתיד לבוא
האם יבוא עוד נביא
לבאר לנו,
הוא…
יבוא?
בית
העצים נטולי שורשים כמונו
חלומות בולעים אותנו
לתוכם
שוקעים במצולות, במצוקות
כן,
פזמון
מה ישבור אותנו ביום הזה
מה עוד עתיד לבוא
האם יבוא עוד נביא
לבאר לנו,
יבוא?
בית
בכלום המרחק
בין קירות סדוקים בצבע תכלת
קרני השמש של סוף היום
צובעות בחלמון רך את המיטה
בית
מתבוננים בהורוסקופ
נתלים בפונט דהוי
ברגעים האלה
כל מילה מנחמת
כן,
פזמון
מה ישבור אותנו ביום הזה
מה עוד עתיד לבוא
האם יבוא עוד נביא
לבאר לנו,
שיבוא
