השיר “את המוזה שלי” הוא שיר אהבה המהלל את דמות האהובה כמקור בלתי נדלה להשראה וליצירה. הדובֵר מתאר כיצד היא מעניקה לו כיוון, תשוקה, כוח, וחיבור רגשי עמוק לאמנות ולחיים. החזרתיות בפזמון ובסיום מדגישה את תפקידה המרכזי כמוזה, כאור שמאיר את עולמו הפנימי. הטון חם ומלא הערכה, והביטויים משלבים בין עולם הרגש לעולם האמנות – תווים, צבעים, מילים וצלילים.
פיזמון
את המוזה שלי, את ההשראה שלי,
בין התווים והצבעים, את הדרך שלי.
את הכוח שבלבי, הלחן שבנשמתי,
חיים שלי את אהבתי , אהובתי
בית 1
את המוזה שלי, ההשראה שלי,
בין התווים והצבעים, את הדרך שלי.
בכל סיפור ובכל שיר, את הנתיב שלי,
את הכוח שבלבי, הלחן בנשמתי.
בית 2
בין השורות והציורים, את החיים שלי,
בכל רגע ובכל רגש, את תשוקתי.
בין הדמעות והחיוכים, את הסיפור שלי,
את המוזה שלי, ההשראה שלי.
פיזמון
את המוזה שלי, את ההשראה שלי,
בין התווים והצבעים, את הדרך שלי.
את הכוח שבלבי, הלחן שבנשמתי,
חיים שלי את אהבתי , אהובתי
בית 3
בין החלומות והתקוות, את תשוקתי,
בכל מעשה ובכל מילה, את הנתיב שלי.
בין הלבבות והנפשות, את הסיפור שלי,
את המוזה שלי, ההשראה שלי.
בית 4
את ההשראה לכל מילה ושיר
את המוזה שגורמת לנשמתי
לרקוד בכל העיר
בזכותך אני כותב מצייר ומנגן בגאון
את האור שמחבר צליל תו וצבע
רעיון ודמיון
פיזמון
את המוזה שלי, את ההשראה שלי,
בין התווים והצבעים, את הדרך שלי.
את הכוח שבלבי, הלחן שבנשמתי,
חיים שלי את אהבתי , אהובתי
את
ההשראה שלי לכל שיר ומילה
את המוזה
שגורמת לנשמה שלי לרקוד בחילה
בזכותך
אני כותב, מציר ומנגן
את האור
שמאיר בליבי כמו וולקן
