“אנחנו עוד כאן” הוא שיר שנכתב במיוחד עבור יום הזיכרון, ניסיתי לתרגם למילים את המעבר המורכב והכואב שכולנו חווים ביום הזה: הרגע שבו הזמן קופא מלכת מול תהום האובדן, לצד הידיעה המפעימה שהחיים מסביב חייבים להמשיך.
השיר הזה נע בין שני צירים:
הציר האישי והאינטימי: רציתי להביא לידי ביטוי את ההתמודדות החרישית שמתרחשת בתוך הבתים. התיאור מתמקד ברגעים הקטנים שבהם האובדן נוכח בכל פינה, בשתיקות הלב המשפחתיות ובגעגוע שאין לו סוף.
הציר הלאומי והאנושי: לצד השכול, היה לי חשוב להציב את כוח ההמשכיות. זהו המבט קדימה, האמונה שדווקא מתוך השברים העמוקים ביותר צומחת חובה מוסרית לבחור בחיים, לשאת את זכרם של אלו שאינם ולצעוד יחד לעבר המחר.
השיר הוא לא רק קינה על העולמות שאיבדנו, אלא שיר של הבטחה ונחמה. הוא נולד מתוך תחושת שליחות להזכיר שביום הזיכרון אנחנו לא רק בוכים על מי שאיננו – אלא גם נושאים את האור שלהם איתנו, צעד אחר צעד קדימה, ומנציחים אותם בעצם הבחירה שלנו להמשיך לחיות.
