זה שיר על גבר שמדבר עם עצמו, מתגעגע לאקסית – או אולי בכלל למישהי שלא ענתה לו אף פעם.
בכל פעם שהוא שואל “הלו, זו את?”… התשובה היא טעות במספר (או טעות בחיים).
הוא מציג את עצמו כ”פושע רגשי”, והיא? נסיכה. ברור. תמיד הן נסיכות.
ואז – הפתעה! היא עונה! אולי בדמיון, אולי באמת, אבל יש לה סגנון… ואבא מאיים.
בסוף, כששניהם שרים שהאהבה היא כמו מים לדג וכמו האוויר לציפור – מבינים: יש פה אהבה. או התמכרות. או אותו דבר.
בית 1 – הגבר
Bonjour, quoi de neuf ?
As-tu bien dormi cette nuit ?
Je suis content pour toi –
Moi, c’est dur, comme toujours.
Merci d’avoir demandé,
Parfois, parler vaut mieux –
Rien ne vaut un vrai dialogue.
Allô, allô… est-ce toi ? hmm
בית 2 – הגבר
Un appel de ta part ?
Quelle surprise.
« Allô, allô ? »
Fausse alerte, mauvais numéro.
Pas étonné que ce ne soit pas toi.
Allô, allô… est-ce toi ? ha
בית 3 – הגבר
Bon, je te comprends –
Un peu voyou, c’est moi.
Et toi ?
Fille bien,
Princesse douce,
Mademoiselle sans faille.
Allô, allô… est-ce toi ? pff
בית 4 – האישה
Qui ? Moi ?
Mais oui, mademoiselle.
Et toi ?
Un petit rebelle.
Attends un peu…
Que mon père te voie !
Allô, allô… est-ce toi ? héhé
פזמון – שניהם
Et pourtant,
Je t’aime peut-être –
Comme le poisson a besoin d’eau,
Comme l’oiseau a besoin d’air.
שיר נעים, מלודיה רכה .