השיר הוא זעקה פנימית של אדם החווה כאב רגשי עמוק, בדידות, ושברון. הוא משמש כמונולוג של נפש עייפה מהעולם, שמבקשת למצוא מפלט במקום אחד בלבד – החלום. החלום מוצג כשדה פוטנציאלי לשקט, נחמה, חופש מהשיפוטיות והציפיות של החברה.
בית 1
תנו לי רק לחלום, כי די לי מהכאב,
הזמן שובר אותי – ואני נשאר רעב.
לרגע של שקט, לנשימה אחת,
המציאות דוקרת – והנשמה בלי נחת.
בית 2
תנו לי רק לחלום, לברוח מהדממה,
הכל כל כך כבד, ואין בי נחמה.
צעד ועוד צעד, והלב לא מוצא,
לא שביל, לא פינה, לא מקום באמצע
תנו לי רק לחלום,
כשהעולם צורח,
כשאני בפנים קורס – ובחוץ
ניראה שמח.
תנו לי לברוח, כל עוד
יש לי כוח
רוצה להרגיש עם עצמי
– יותר נוח.
בית 3
תנו לי רק לחלום, בלי שאלות קשות,
בלי לדרוש תשובה, בלי לקבוע צפיות.
לא ביקשתי תהילה, לא רציתי כתר,
רק מקום לנשום – וחיבוק חם בין היתר.
בית 4
תנו לי רק לחלום, כי אין לי עוד מילים,
הלילות שלי ריקים – והימים עוֹקְבִים.
בִּפְנִים אני סדוק, בחוץ אני שותק,
ובחלום אני שלם – ומרגיש שאני ריק.
פזמון:
תנו לי רק לחלום, כשהעולם צורח,
כשאני בפנים קורס – ובחוץ ניראה שמח.
תנו לי לברוח, כל עוד יש לי כוח
רוצה להרגיש עם עצמי – יותר נוח.
