נגישות
בן פונה לאביו שכבר אינו חי ומנסה לברר מדוע ההבטחות של האב
לעולם טוב יותר לא מתקיימות
בית 1:
שומע אותי? שומע אותי?
אבא, אם אתה שומע אותי אני נזכר שאמרת:
לחיות, למות לעשות משהו משמעותי בדרך בערך מה, לא ככה אמרת? אבא, לא ככה? אה?
פותח את העיניים רואה עולם רע, מופרע כמה שנאה, כמה רוע אבא, מה הבטחת לי? מה נשאר מזה לא ככה אמרת?
פזמון:
החיים זה מהיר, זה נגמר זה הווה, עתיד בעיקר זה עבר לא חייבים חרוז כדי לזוז עכשיו, לפני שיהיה מאוחר כבר מאוחר?
בית 2:
אבא, אתה שמה? אתה שומע אותי? קר לך? מרגישים שמה משהו? כי פה חם לעזאזל, חם פה ממתח, עצבים ואנשים, רעים, מנוכרים לא שאין טוב מעט מדי
החיים זה מהיר, זה נגמר זה הווה, עתיד אבל גם עבר לא חייבים חרוז כדי לזוז עכשיו
בית 3:
ולמרות הכל, אבא זה שיר אופטימי, כי ברגע של דיכאון, שיגעון צריך חזיון כזה שיוציא את הכל מהבוץ
מנקה את המצבה שלך משיירי השנה שעברה באותו תאריך תמיד באותו תאריך אני שואל אותך את אותן שאלות ואתה נותן בדיוק את אותן תשובות