השיר עוסק בניגוד שבין החזות החיצונית של אנשים לבין רגשותיהם הפנימיים. הוא מצייר תמונה של אנשים המהלכים ברחובות, נראים שמחים, צוחקים עם כולם, אך בפנים נושאים כאב, געגועים וזיכרונות. השיר מדבר על הבדידות האורבנית, על הצורך באהבה, ועל הקושי לבטא כאב פנימי בעולם שמצפה מאיתנו להיראות מאושרים. אפשר להשתחרר מהפחד ולמצוא נחמה דרך מילים ורגשות אמיתיים.
פזמון
אנשים עצובים ברחובות שמחים,
צוחקים עם כולם, אבל בפנים בוכים.
מסתירים געגוע, שומרים סוד ישן,
רוצים אהבה – האם יש תקוה כאן.
בית 1
הוא הולך לבדו בין בניינים קרים,
אורות מנצנצים על קירות שבורים.
חיוך על פניו, אך בלב סערות,
איש לא רואה את כל הדמעות.
בית 2
היא יושבת לבד עם כוס קפה,
רואה אהבות נעלמות ברחוב.
עיניה זוהרות כמו כוכב רחוק,
אך לבה נושא איזה זיכרון עמוק.
פזמון
אנשים עצובים ברחובות שמחים,
צוחקים עם כולם, אבל בפנים בוכים.
מסתירים געגוע, שומרים סוד ישן,
רוצים אהבה – האם יש תקוה כאן.
בית 3
הנער ההוא עם גיטרה ביד,
מנגן שיר ישן על חלום שנמלט.
הקהל שר איתו, מוחא לו כפיים,
אך בלילה לבד מתפלל לשמים.
בית 4
בין אורות נאון למסכות אדם,
יש מי שמחפש רגע קצת חם.
עולם שצועק בקולות רועשים,
ובלבבות – רק צלילים שקטים.
פזמון
אנשים עצובים ברחובות שמחים,
צוחקים עם כולם, אבל בפנים בוכים.
מסתירים געגוע, שומרים סוד ישן,
רוצים אהבה – האם יש תקוה כאן.
בית 5
ואולי יום יבוא, נשיל את הפחד,
נמצא נחמה בין מילים ולבבות.
כי גם אדם עצוב רוצה לחיות,
גם אנשים עצובים
יכולים להיות שמחים.
פזמון
אנשים עצובים ברחובות שמחים,
צוחקים עם כולם, אבל בפנים בוכים.
מסתירים געגוע, שומרים סוד ישן,
רוצים אהבה – האם יש תקוה כאן.
