נשברת לאט

אני יושבת ליד השקט,
והלב שוב מתפרק.
כל מה שהבטחת לי,
נפל בין מילה לנשימה לחנק.

אני קוראת לך ואין בי קול,
אתה שומע – ולא חוזר.
הזמן עובר עלי לאט,
כאילו למד איך להכאיב יותר.

אל תשאיר אותי ככה,
עם דמעות שאין להן סוף.
אני נשברת בכל נשימה,
ועוד קוראת לך מתוך הכאב הרטוב.

הקירות יודעים את שמך,
הלילות עדים לי.
כל חלום שבנינו פעם,
השאיר אחריו
דממה בתוכי.

אם תחזור – אני לא אדע
איך מחבקים מבלי לרעוד.
כי מי שנפל כל כך עמוק,
לומד לאהוב רק מבין השברים.

אל תשאיר אותי ככה,
עם תפילה שאין לה פה.
אני נשארת בלי מחר,
רק עם לב שעוד זוכר אותך בוכה.

אם אתה שומע את נפשי,
תדע – אני.
נשברת לאט, בלי רעש,
אוהבת אותך… עדיין.