השיר הוא על אדם שמרגיש שנוצר כדי לאהוב – בעוצמה, ברוך, באמונה. הוא סוחב בתוכו נהר של תשוקה, סערת רגש, וחלום שלא מרפה. הוא פונה פנימה והחוצה כאחד: חש את עצמו בוער מבפנים, ומקווה למישהי שתחזיק אתו את הלהבה הזאת. זהו שיר של תקווה רומנטית מוחלטת, כזה שאינו חושש לחשוף את הכמיהה או להאמין בכוח הרגש.
פזמון
נועדתי לאהוב, הלב פתוח ונירעש,
נוגע בעומק כמו ילד נרגש,
כמו פרח שנפתח כמו הר של געש,
מחפש אהבה – שתביא לי ממש.
בית 1
בפנים זורם נחל של כמיהה,
לבי בוער בכמיהה אדירה,
עננים חולפים כמו ברוח סערה,
ומבפנים זועקת הנשמה.
בית 2
תשוקתי סוערת, כמו ים סוער,
חולם לגעת בנפש בלי, בלי הסבר
גם בקולה יש אור, כמו שיר השירים,
הלב פועם והציפיות גדולים.
פזמון
נועדתי לאהוב, הלב פתוח ונירעש,
נוגע בעומק כמו ילד נרגש,
כמו פרח שנפתח כמו הר של געש,
מחפש אהבה – שתביא לי ממש.
גשר
בין שברי לילות, בין הדממה,
אני שומר מקום לאהבה,
כוכבים נופלים עלי כמו תפילה חמה,
מאירים את הדרך – שמובילה להגשמה
כי אין חיים בלי
אהבה חמה.
פזמון
נועדתי לאהוב, הלב פתוח ונירעש,
נוגע בעומק כמו ילד נרגש,
כמו פרח שנפתח כמו הר של געש,
מחפש אהבה – שתביא לי ממש.
