מלנכוליה

בית 1:

מהחדר הצפוף שלי
יכול לראות
איך הבניינים הגבוהים
מטילים צל כבד
מחשיכים את העיר
מחשיכים את העיר
(נזכר)

הימים של המרחבים האינסופיים נעלמו
העבר נראה זיכרון עמום
(עכשיו)

בית 2:

האור של הירח
מנחם אותי עם אלומה צרה
שמאירה רק מעט
(לא מספיק, אבל)

הימים של פעם
הם זיכרון עמום
אני פותח את דלת ביתי
ויוצא לאוויר
שונה
(הכל באמת שונה)

הימים של המרחבים האינסופיים נעלמו
העבר נראה זיכרון רחוק

בית 3:

כשאני יורד
מהגבעה עליה נמצא ביתי
אני רואה פרצופים לא מוכרים
שונים, זרים, מנוכרים
מתבוננים בי
(הם מתבוננים בי)

ילד קטן עם בלון אדום
פוסע מולי
חיוך, קטן
בזווית הפה שלי
בקושי.

בית 4:

עוד מעט ניפגש
את ואני,
את לא השתנית
אבל אני יכול להישבע לך
(בחיי)

שהכל השתנה

הייתי קורא לכל זה מלנכוליה
אבל אני יודע את האמת
הכל השתנה

(באמת השתנה)

(באמת השתנה)