השיר מתאר את רגע ההתפכחות מהמרוץ החברתי המזויף אל עבר אמת פנימית חשופה.
הוא מציג את הביטוי “למה לי” לא כוויתור חלש, אלא ככלי חד שמפריד בין העיקר לטפל.
דרך השתיקה והבדידות המדויקת, הדובר משיל מעצמו תארים ומסכות כדי למצוא חופש.
בסופו של תהליך, השאלה הופכת לתשובה – המבצר האחרון שבו המשמעות נובעת רק מתוך האדם עצמו.
למה לי
בית א’
הבוקר עולה במקצב מנוכר,
והנפש שואלת: מה עוד נשאר?
המרוץ המוכר, המאמץ השגור,
סוגר את הלב בתוך סוהר סגור.
האם זה הטעם? האם זו הדרך?
לחיות את הזמן כמו מוצר חסר ערך?
למה לי…. למה…. למה…. למה לי
פזמון
למה לי – השאלה המפרה את החוק,
המקום שבו לא חסר ואין צחוק.
זה הצומת החד שבין “כך הם
רצו”,
לבין כל השנים שבפנים החמיצו.
לפני שאני ממשיך ובונה עוד קומה,
אני רק מחפש בי מעט נחמה.
למה לי…. למה…. למה…. למה לי
בית ב’
חיוך לקהל, מסכה מהודקת,
במעמקים – האמת רק שותקת.
מה הטעם לכתוב בשביל עוד מחיאה,
המילה כבר איבדה את כוח הנביעה?
הלמה הוא הגבול, של המבצר האחרון,
שבו השתיקה היא הקול הנכון.
למה לי…. למה…. למה…. למה לי
