להצית את הדמיון

בית 1

אני לוקח את הכלום, רק אש ופיח,

ומזריק למציאות דם צעיר ומבטיח.

כל מילה היא פנס, כל רעיון הוא מטען,

אני שובר את הזמן – זה שעבר,זה הישן.

אין יותר יום אפור, אין תקרה שחוסמת,

רק סופה של צבעים שבלב נרקמת.

פזמון:

להצית את הדמיון זה לברוא את היש,

להפוך את הצינה לסערה של אש.

זה לרכב על ענן, לנפץ את התנאי,

לגלות שהכל – הוא אפשרי וכדאי.

בית 2

אני רואה את הכביש והופך אותו לים,

הבתים מתרוממים ועפים מכאן לשם.

השגרה האלמת הופכת לשיר,

כשהמוח הפראי מתעורר ומאיר.

כל גדר שבנו לנו – לפתע נשברת,

כי הרוח בפנים לא עוצרת,היא דוהרת.

בית 3

אני קורע ביד את וילון הספק,

אל האופק הזר אני עף ומתרפק.

הדמיון הוא הנפץ, השריר,

הוא הכוח לצחוק, לנצח הכל.

אני משליך את הרעש אל בור הדממה,

ומרגיש איך נדלקים בי… אורות הנשמה.

סיום

להצית את הדמיון זה לברוא את היש

להפוך את הצינה לסערה של אש