/
שיר שנכתב בהשראת שיחה קולנית שהתנהלה מאחוריי באוטובוס
אההה
כשהָלַכְתָּ, אותה חרדה דקה,
שוב הֶחְרִידָה.
אהההה
לא זה לא מְשֻׁלָּשׁ אהבה אלא,
פרמידה,
אההה
כמה קיטשי לשבת לי כאן לבד,
עם הא גלידה.
אההה
השמחה שפרחה נעלמה איתךָּ,
והיבריזה.
כמה ניסיתי, וכמה טעיתי,
באתי, הלכתי, כעסתי, בכיתי,
עד שתבין, שאני רק צריכה יד,
וגם אם כן, אל תיגע בי.
לא אירגנו? לא תיאמנו?
לא בישרנו? לא סגרנו?
מה עם כל מה שקבענו?
לא טקטי? לא פרקטי?
לא צחקנו? לא אהבנו?
לא השלמנו? לא הכאבנו?
מה עם כל מה שתיכננו?
לא טקטי? לא פרקטי?
כן!
אהה
איך אפשר להמשיך ולצחוק אחרי
שעזבתָּ
אההה
מה עם כל המילים המתקתקות
שהבטחתָּ?
כמה ניסיתי, וכמה טעיתי,
באתי, הלכתי, כעסתי, בכיתי,
עד שתבין, שאני רק צריכה יד,
וגם אם כן, אל תיגע בי.
לא אירגנו? לא תיאמנו?
לא בישרנו? לא סגרנו?
מה עם כל מה שקבענו?
לא טקטי? לא פרקטי?
לא צחקנו? לא אהבנו?
לא השלמנו? לא הכאבנו?
מה עם כל מה שתיכננו?
לא טקטי? לא פרקטי?
כן!
כניסה
יש להתחבר כדי להגיב
0 תגובות
החדשות