“כְּלַהַט הָאַהֲבָה כֵּן לַהַט הַמְּרִיבָה” הוא שיר דרמטי וטעון, שמתאר מערכת יחסים סוערת שבה קו הגבול בין אהבה לשנאה, בין תשוקה לכאב, כמעט נעלם. מדובר באהבה טוטאלית – מלאה בלהט, שמחה, מיניות, אך גם בכאב, דם ודמעות. כל מגע חושני הוא גם פצע. כל עונג כרוך בחריפות רגשית.
פזמון
כלהט האהבה,
כן להט המריבה
כל נשיקה – פצע,
כל מגע – צריבה
בין שנאה לתשוקה,
הדרך כה קרובה
מתוק המר הזה,
מרה התאווה שמניבה
בית 1
בלילה של סערה, כששפתייך רועדות
עיניים בוערות, מבטים כמו להבות
בין אהבה למריבה, הגבולות אובדות
כמו אש מתלקחת, התשוקות שבוֹת
בית 2
מילים חדות כתער, חותכות עד הנשמה
ידיים רכות מלטפות, מרפאות כל פצע
בין כאב לעונג, התשוקה עולה רמה
גופים רוקדים באש, והלב משתגע
פזמון
כלהט האהבה,
כן להט המריבה
כל נשיקה – פצע,
כל מגע – צריבה
בין שנאה לתשוקה,
הדרך כה קרובה
מתוק המר הזה,
מרה התאווה שמניבה
בית 3
שיערך המתפזר על הכר הלבן
ציפורנייך החודרות אל תוך עורי
לא יודע אם זו אהבה או קרב
התשוקה בוערת כמו אש בדמי
בית 4
בבוקר שאחרי, כשהסערה שוככת
נותרים סימנים על העור החשוף
האהבה והמריבה – כאש מתלקחת
שורפת, מחממת, לאהבה אין סוף
פזמון
כלהט האהבה,
כן להט המריבה
כל נשיקה – פצע,
כל מגע – צריבה
בין שנאה לתשוקה,
הדרך כה קרובה
מתוק המר הזה,
מרה התאווה שמניבה
