השיר עוסק בתקווה ככוח פנימי עיקש שנשאר חי בלב גם ברגעים הקשים ביותר. הוא מתאר מסע רגשי של אדם שעובר זמנים קשים של חושך, ערפל, כאב ובדידות – ובתוך כל זה, ניצוץ קטן של תקווה שורד, מאיר, ומנחה אותו הלאה. התקווה לעולם לא נעלמת לחלוטין. היא מתוארת כ”שלהבת קטנה” שבוערת תמיד בלב, מזכירה שיש דרך אחרת.
פזמון:
התקווה מתה אחרונה,
היא בוערת כמו שלהבת קטנה,
בליבנו תמיד היא נשארת,
מזכירה שעדיין יש דרך אחרת.
בית 1:
כשהרוח נושבת קרה ושונה,
והלב מבקש עוד שביב של שכינה,
ניצוץ של תקווה בין הצללים,
כמו כוכב שמאיר את כל הדרכים.
בית 2
כשהענן מטשטש את שמי התכלת,
והעולם כמו נעלם בתוך הערפל,
תקווה קטנה מדליקה בי אש,
ומלמדת שאין שום סיבה להתייאש.
פזמון
התקווה מתה אחרונה,
היא בוערת כמו שלהבת קטנה,
בליבנו תמיד היא שם נשארת,
מזכירה שעדיין יש דרך אחרת.
בית 3
גם אם הדרך מלאה באבנים,
והרגליים כבר עייפות מהימים,
התקווה שולחת כנף אחת מרחפת,
מזמינה לחלום ולדעת שאפשר אחרת.
בית 4
כשהלילה עוטף את דרכי החשוכה,
והלב מתכסה בתחושת בדידות עמוקה,
תקווה מתגלה לי, ככוכב בשמיים,
מבטיחה שאמצא את האור בינתיים.
פזמון
התקווה מתה אחרונה,
היא בוערת כמו שלהבת קטנה,
בליבנו תמיד היא שם נשארת,
מזכירה שעדיין יש דרך אחרת.
סיום
ובבוקר חדש, עם אור ראשון,
נשוב לחלום, נבנה חזון,
התקווה איתנו, היא לא נעלמת,
בכל נשימה היא תמיד מתחזקת.
