תמצית תיאור דיסטופי של השיר:
השיר מצייר עולם קר ומנוכר שבו הטבע והחברה כאחד מאבדים את חמימותם ואת תחושת השייכות. העגורנים שנוגעים בשמיים מסמלים נוף תעשייתי קר, בעוד שהשמש שכבתה מייצגת אובדן תקווה וחום. הפסקת החשמל המדגישה את האדישות האנושית יוצרת אווירה של בדידות וניתוק. בתוך המציאות הדיסטופית הזו, החום היחיד נמצא באהבתו של הדובר לאישה שאיתה הוא חולק לילה אחד – רגע חולף של נחמה בעולם נטול צדק. בבית האחרון, היקום המקביל
[בית 1]
במקום שבו גרתי פעם
עגורנים נוגעים בשמיים
איזו חוצפה
מישהו כיבה את השמש
וקר לנו, כל כך קר לנו
[פזמון]
איזה עולם קר
איזה עולם קר
קו החוף הצטמצם במפתיע
ובתחנה המקומית של חברת החשמל
עוד ברנש הוריד ת’מתג
חצי עיר עכשיו בחשכה
אבל לו זה לא אכפת
[פזמון]
איזה עולם קר
איזה עולם קר
תני לי ליהנות מהחום שלך
תני להביט בך כשאת ישנה
אנחנו חולקים מיטת אהבה ללילה
אין פה צדק
[פזמון]
איזה עולם קר
איזה עולם קר
[instrumental break]
[Sounds of children and people laughing]
[יקום מקביל]
ביקום מקביל, אנחנו צוחקים
שם אין עגורנים
קו החוף שייך לכולם
והאהבה שלי איתך
היא לא רק ללילה
[פזמון]
איזה עולם קר
איזה עולם קר
