/
“ילדה אסורה” אינו שיר על פרידה רגילה, אלא על זיכרון שהפך למקום שאסור לחזור אליו. הוא אינו מספר מה התרחש, אלא משאיר את הפצע פתוח ומכריח את המאזין להשלים את החסר בעצמו.
מתחת לשכבת הגעגוע מסתתרת תחושת אשמה, סוד כבד ומציאות שהפרידה בין שני אנשים הרבה לפני שהלב הסכים לוותר. השתיקה, הלילה והזמן אינם רק דימויים – הם עדים לדבר שאיש אינו מעז לקרוא בשמו.
זהו שיר אפל, שבו הסכנה אינה במה שנאמר, אלא במה שנשאר קבור בין המילים. לפעמים האהבות האמיתיות ביותר אינן אלה שנגמרות, אלא אלה שאסור היה שיתחילו מלכתחילה.
