ילד

בית 1

אף פעם לא תהיה מאושר

כך אמרה לי אמא כשהייתי קטן,
מילים חותכות כמו סכין, שורפות ת’זמן.
אמרה לי: “תסתכל על הגב שלך, עקום בלי תקווה,”
אז גדלתי להיות איש כפוף
תמיד עם ראש

למטה.

פזמון 

אמא, הו אמא,
איך לא ידעת,
איך לגדל ילד אוהב,
איך לפתוח ת’לב
כן
אמא, הו אמא,
אני לא שוכח,
את המילים שנאמרו רק בקטנה
אבל השאירו צלקת בנשמה.

בית 2 
את אמרת לי, “החיים קשים, תתמודד לבד,”
אז לקחתי את הכאב, הפכתי אותו לסטנד-אפ.
גדלתי פרא, ילד בלי מסגרת,
מנסה למצוא מקום, אבל זה לא באמת שווה את זה.

ואבא?
תמיד מהנהן מהפינה,
שקט מדי, נשאר בלי אמירה.
בבית של שתיקה, מי ירים לי?
הם ביחד קברו אותי, מי יגיד לי?

פזמון 

אמא, הו אמא,
איך לא ידעת,
איך לגדל ילד אוהב,
איך לפתוח ת’לב
כן
אמא, הו אמא,
אני לא שוכח,
את המילים שנאמרו רק בקטנה
אבל השאירו צלקת בנשמה.

בית 3

עכשיו אני כמו צועני,
מַלח על סיפון שבור,
כותב את החיים על ביט כמו סיפור.
צועק לתוך המיקרופון את כל הכאב,
כי זה מה שנשאר לי, זה מה שהלב אוהב.

פזמון סיום

אמא, אבא, זה לא שיר של אשמה,
זה פשוט אני,
כן
שורד את כל הדרמה.
כן
מנסה למצוא מקום, מנסה לנשום,
בין הזיכרונות לבין החלום.