שר הזוי קם בבוקר,
עם רעיון כל כך סגור,
נשים תנינים על הגדר,
ונגמור את הסיפור.
חזר לימי הרומאים,
עם ברזל ואזיקים,
בטוח שזה הפתרון,
לצרות ואיומים.
טמטום, טמטום, איזה טמטום,
אין כבר היגיון.
מישהו עם מקדח,
קדח חור בגדר.
התנינים לא חיכו לשומר,
ויצאו ישר לסייר.
הם טיילו ברחובות,
עברו מחצר לחצר,
אף אחד כבר לא צחק,
כשהם ישבו שם בצל.
רב בן מאה,
דיבר נגד המדינה,
נגד הצבא,
לתלמידים בישיבה.
אז מה יעשה הרב,
אם תנין יבוא אליו?
אף תפילה לא תעצור,
את התנין ואת שיניו.
טמטום, טמטום, איזה טמטום,
אין כבר היגיון.
כמה תנינים הגיעו,
עד חצר השר.
נכנסו ישר לברכה,
שחו שם בשמחה.
עכשיו השר מביט בהם,
כבר אין לו שום פתרון.
מי שהמציא את הטעויות,
עכשיו נקלע לצרות.
התנינים מחייכים,
כולם כבר מסתתרים.
השר שחפר את הבור,
פתאום כבר לא גיבור.
טמטום, טמטום, איזה טמטום,
אין כבר היגיון.
