השיר מספר את סיפורם של אנשים “חסרי שורשים” – אלה שנעקרו, אבדו, או לא זכו מעולם בבית אמיתי
הנושא הוא שייכות מול ניתוק, חיפוש אחר זהות, כאב הבדידות ותקווה שעדיין מרפרפת.
השיר מציג דמות אוניברסלית – לא גבר מסוים, אלא כל אדם שאיבד את דרכו, ועמו את תחושת השייכות.
הוא משוטט בעיר הגדולה, בין זרים, מחפש עוגן, קצה חוט, משהו לזכור דרכו שהוא קיים.
פזמון
איפה הלב שלא שכח?
איפה הבית שבא ונמחק?
עומד ברוח, בלי קרקע, בלי גב,
רק מבט שמחפש – מי נשאר לי עכשיו?
בית 1
הוא הולך ברחובות שלא אמרו לו שלום,
כל פינה זרה, כל חיוך הוא חלום.
אין עץ לשבת, אין אדמה לנשום,
ספסל בגן הוא בית –קרטון ישן, הוא מקום.
בית 2
הפנים מתחלפות כמו תחנות ברכבת,
כל שמחה זמנית, כל תקווה – מתעכבת.
אין זיכרון שיאיר את הדרך האהבת,
רק גופו ונשמתו – בלי דף, בלי מחברת.
פזמון
איפה
הלב שלא שכח?
איפה
הבית שבא ונמחק?
עומד
ברוח, בלי קרקע, בלי גב,
רק
מבט שמחפש – מי נשאר לי עכשיו?
בית 3
כל מכתב נשלח – ואין מי שיענה,
כל תפילה נישאת – אך השקט עונה.
הוא רוצה לשוב למשהו, אך אין לו לאן,
כי שורש שנעקר – נשאר צף בענן.
בית 4
בלילה עוברות מחשבות כמו צללים,
על ילדות שלא נולדה, רק בין מילים.
האם לכל אדם יש שורשים נסתרים,
או שגם בין כוכבים יש נשמות נודדים?
פזמון
איפה הלב שלא שכח?
איפה הבית שבא ונמחק?
עומד ברוח, בלי קרקע, בלי גב,
רק מבט שמחפש – מי נשאר לי עכשיו?
בית 5
ובכל זאת הוא לא מוותר – הוא שר,
מלקט רגעים, כמו עלים על נהר.
כי אולי גם נווד יכול לבנות לו מחר,
עם שיר בלב – ואור קטן שנשאר.
פזמון
איפה הלב שלא שכח?
איפה הבית שבא ונמחק?
עומד ברוח, בלי קרקע, בלי גב,
רק מבט שמחפש – מי נשאר לי עכשיו?
