חנות קטנה

בית ראשון

חנות קטנה משום מקום,

ליד המקום שבו אהבנו לחלום.

ושם מצאתי אותך,

יפה יותר… גם חכמה מפעם.

סיפרת לי שכבר אין מי שמחבק,

שהוא כבר לא אוהב, כבר לא מנסה לתקן.

ואיך שאת כמעט עוד זוכרת עליי הכל,

כאילו לא עברו שנים בין אתמול להיום.

קדם פזמון

הרמתי אותך וחיבקתי חזק, חזק עד

שהידיים שלי רעדו בשקט.

כשהם עברו על גופך המוכר מפעם,

והכל היה כמו שזכרתי… רק יותר כואב.

פזמון

ואת יפה… כל כך יפה,

מה לא הייתי נותן בשביל עוד דקה איתך.

מול העולם, מול כולם,

הייתי מוחק שנים מחיי.

רק להיות עוד רגע אחד,

להסתכל לך בעיניים, לטעום את שפתייך

ולהאמין שעוד אפשר…

לחזור לפעם.

בית שני

וכשההיא התקשרה לשאול איפה אני,

שיקרתי בקול שלא הכרתי.

וראיתי גם את הבית,

שהיה פעם המפלט שלנו.

היום הוא ריק מאהבה,

והשכנים שם כבר מדברים בשפה זרה.

את חזרת לקן שלך,

ופנים מוכרות התבלבלו לי עם השנים.

את הכרת אותם מחדש,

ואני רק ניסיתי לזכור מי היינו. לעזאזל איך היינו!!!!

גשר

אחרי כל כך הרבה שנים שחיכית,

הם סוף סוף הגיעו.

ואיתם גם המנוחה,

מהמרדף הארור של החיים.

ואני רק הסתכלתי עלייך, מהופנט, מאוהב כמו אז, מחזיק את עצמי לא להתפוצץ,

להיזכר במה שאז זרקת לי בשנייה הראשונה שרק ניגשנו, שלא הבנת

איך הוא הפך להיות זר כל כך מולך.

פזמון סיום

ואת יפה… כל כך יפה, יותר מתמיד,

והלב שלי עוד עומד באותו המקום. היום יודע

שהייתי נותן את הכל, כולל הכל, רק שתחכי לי עד מחר,

כדי לקנות עוד אתמול אחד.

רק עוד דקה לידך,

רק עוד חיבוק אחד.

כי יש אהבות שלא נגמרות,

הן רק לומדות לכאוב בשקט. עד שאולי תהיה פעם אחרת….

ועכשיו מה נשאר לי רק

ללחוש לך באוזן

שאני אוהב אותך כמו ים בתוך שובל של געגוע….