בית 1
וזה מה שצריך לעשות, ללכת, לא להסתכל אחורה
כבר הלכת וחזרת, וכלום לא קרה, אין לך מחר או אתמול במגירה
דרך לא סלולה, רק שלט עם תאריך סיום
“כאן יוקם מרכז של ריבים”, שנה הבאה זה פיצוץ של חלום
רק מנסה לקיים את היום, כמו כולם
מיטה, עבודה, ילדים, חזרה לים של רעל בעולם
והיא שרק מקללת, אשפה מסריחה
אבל אפילו שם, לפחות יש זרם, לא תקוע בכאב עצוב
פזמון
תלך תלך תלך תלך
תלכי את, קחי את עצמך
יאללה ביי ביי ביי
תיטרקי את הדלת, לשכנים לא איכפת
בית 2
הילדה היפה שלי מחכה לנשיקה רכה
הילד החכם שלי רגיש יותר ממני, כמו זכוכית דקה
ואת באה, שוב זה מגיע, חורק בסיבובים
אין לי כוח, אין לי כוח, את מופיעה לי תמיד בחלומות והם הופכים שחורים
תלך, תלך, שואלת אותי שוב פעם
למה לא קמת והלכת? אבל את לא מבינה את העניין
זו לא שאלה, זו תשובה שמתגלגלת בסופה
את כמו שעון שבור, מתקתק, אבל לא מדייק אף מילה
פזמון
תלך תלך תלך תלך
תלכי את, קחי את עצמך
יאללה ביי ביי ביי
תיטרקי את הדלת, לשכנים לא איכפת
בית 3
זה לא בית, זה זירה, מסלול של קרבות
אין רומנטיקה, רק מילים שנזרקות כמו פגזים
את נופלת עליי, ואני קם כל פעם מחדש
אבל הלב כבר שבור, והחלום התרסק על מבט ריקני
זה סיבוב אחרון, הספירה כבר החלה
אני סופר לאחור, ואת עדיין בשאלה
כמה זמן זה ייקח? עוד יום, עוד שנה
לא מחכה לסיום, אני יוצא עכשיו
פזמון
תלך תלך תלך תלך
תלכי את, קחי את עצמך
יאללה ביי ביי ביי
תיטרקי את הדלת, לשכנים לא איכפת
בית 4
– “מי צודק פה?!”
– “את לא שואלת נכון.”
– “אני לא שואלת, אני אומרת!”
– “יאללה, זה נגמר היום!”
חזק מאוד.