שיר אינטימי וחולמני שחוקר את הרגעים השבירים שבין אור לחושך.
הוא מתאר את ההתמודדות עם פחדים שנעשים חדים עם עלות היום, ואת החיפוש אחר נחמה בלילה שמכהה ומכסה.
בתוך השקט הקר של הלילה, נולדת דמות אימהית – כנפיים שחורות שמחבקות באהבה דביקה, מגוננת.
זהו מסע רגשי של התבוננות פנימה, געגוע לחסד, ולחיבוק שמכסה את הכאב.
בקשה פשוטה אך עמוקה: בואי, כסי אותי… כמו אמא.
הבוקר מגיע
כמעט
יש בי עצב,
מעט
כשהיום עולה, הדברים מתחדדים
ועימם הפחדים
הגמגום שלי ברור
יותר,
אני מתנדנד כמו שיכור
אפילו שלא
ורע לי, מחכה
שהלילה ירד כבר
עשה שהלילה ירד כבר
עלינו
יכְהה הכל
יחמול עלינו
כשהלילה מגיע שוב,
האוויר נהיה קר
הכל בטוב
אני מתבונן
בצל הלא ברור שלי
על המדרכה המרוטה
החצר האחורית של החיים קוראת לי
הנה אני בא
הנה אני בא
בואי לכסות אותי כמו אמא
[A screaming man]
בואי לכסות אותי כמו אמא
(בואי לכסות אותי כמו אמא)
בכנפיים שחורות
כנפיים דביקות, חמות של
אהבה
חמות של
אהבה
של אהבה
חמות של אהבה
