הזמן לא מחכה

פתיחה
בן שלי, תקשיב רגע, שמע סיפור
לא גיבורי על, לא קרבות, לא דרקון
פשוט אני ועוד כמה שמות

בחצר של בית ספר יסודי – של שנות האוזון

אתה מבין?

בית 1
היינו שותים מהברזייה כמו חיות
זורקים ילקוט, לבושים באיזו שטות
השמש תמיד עמדה בזווית
טיפשית
הצל של התמר סימן שהגיע זמן לחתוך מהשיעור

פזמון 1
הזמן, בן שלי מין חיה כזו
רצה, חוצה, קופצת ת’גדרות
החברים? כמו עפיפונים
עם חוט שנקרע
אבל בלב – כן בלב, תיבת תהודה
יום אחד גם אתה תספר את אותו סיפור

בית 2
שיחקנו חמש אבנים על מרצפות שבורות
צעקנו “חייזר!” על כל מורה חדש
יצרנו שירים על קירות מתקלפים של שירותים
למדנו לשקר יפה מתי שרק אפשר
כן
אחד קראו לו גדי, חלם להיות אסטרונאוט
ועוד אחד, יוני, פשוט נעלם מתישהו
אבל כשאני עוצם עיניים, שומע אותם צוחקים
מהברזייה
מהחול
מהאוויר של ספטמבר

פזמון 2
הזמן, בן שלי מין חיה כזו
רצה, חוצה, קופצת ת’גדרות
החברים? כמו עפיפונים עם חוט שנקרע
אבל בלב — כן בלב, יש תיבת תהודה
יום אחד גם אתה תספר את אותו סיפור

גשר
והברזייה, מה? אתה מאמין? עוד שם
מטפטפת כמו שיר ששכח את המילים
לפעמים אני עומד לידה ומחכה
שאחד מהילדים עוד יחזור

פזמון 3 (אחרון)
הזמן, בן – הוא לא מחכה
רק לוקח, ולפעמים גם משאיר איזו שהיא מתנה
והחברים, אם לא בגוף לפחות בתהודה
בן שלי, יום אחד גם אתה תספר את אותו סיפור
על הזיכרונות שלך