בצילו של עץ

פזמון
הוא נטע עץ של אור – באדמה שבורה,
ושתל בו את ליבו – באמונה ברורה.
בכל ענף שמתנדנד – ליבו עוד מהדהד,
הוא איננו כאן – אך זיכרונו עומד.

בית 1
הוא הלך אל השדה, כשהלב עודו צעיר,
עם תפילה בין השפתיים, ובליבו מתנגן שיר  
השמש שקעה לאט, בדרכה השותקת,
אך עיניו נותרו כאן – בתקווה מדבקת.

בית 2
הוא כתב לאימו: “עוד ניפגש בקרוב,
כשתשוב שמחת החיים – והעצב יחלוף.”
אך הברק פגע – ודם כיסה את הענן,
ותמונתו על הקיר – כאילו נמוגה בעשן.

פזמון
הוא נטע עץ של אור –
באדמה שבורה,
ושתל בו את ליבו –
באמונה ברורה.
בכל ענף שמתנדנד –
ליבו עוד מהדהד,
הוא איננו כאן – אך
זיכרונו עומד.

בית 3
הוא נטע עץ צעיר – בליבו של השדה,
ושתק מול הרוחות – כמי שידע שזהו זה.
אך חייו נגדעו – והזמן לא נשא,
הוא נטע עץ – ולשבת בצילו לא זכה.

בית 4
ילד עובר ליד – העץ שבשביל,
שואל בקול תמים: “מי נטע את העץ האציל ?
והאֵם עונה בלחש – בדמעה שקטה:
“גיבור שנתן חייו – כדי שתהיה לך ילדות פשוטה.”

פזמון
הוא נטע עץ של אור – באדמה שבורה,
ושתל בו את ליבו – באמונה ברורה.
בכל ענף שמתנדנד – ליבו עוד מהדהד,
הוא איננו כאן – אך זיכרונו עומד.

בית 5
עץ אחד ניצב שם – מול שקיעת הזמן,
ולצידו אבן דוממת – עם נר קטן.
כך נמשך הסיפור – בלי תופים או מילים,
אך כל מי שיעבור – יחוש חיים שלמים.

פזמון
הוא נטע עץ של אור –
באדמה שבורה,
ושתל בו את ליבו –
באמונה ברורה.
בכל ענף שמתנדנד –
ליבו עוד מהדהד,
הוא איננו כאן – אך זיכרונו
עומד.