אַחֲרַי הַמַּבּוּל

 בית
1

עולם
של מסכות, של ריק וזוהר,

רודפים
אחרי הרגע, מוכרים את הטוהר.

אוספים
את הזהב של שניות הסיפוק,

בזמן
שהנפש פוחדת מחיבוק.

ללגום
את הכוס עד הטיפה האחרונה –

אחרי
המבול, והאדמה תשקע בשנאה.

 בית
2

אדם
בונה לו מבצר מאשליה ומכוח,

עוצם
את עיניו ומסרב עוד לבטוח.

הוא
מרכז היקום – כך ילחש לעצמו,

הסערה
שבערוץ לא תפגע בשלומו.

שבוי
בתוך קסם, בחלום הפסול,

ומשאיר
לבאים אחריו… את המבול.

 פזמון

“אחרי
המבול!” – האמת כבר תאבד,

והעולם
עם השקר יתמודד.

כשהכל
זה כאן עכשיו – העתיד כבול,

כל
אחד לעצמו, הכל בשבילי בלי גבול.

הסכר
יפרוץ, השעון כבר הפוך,

הכל
יתמוטט מאחורי החיוך.

 סיום 

כשיכבה
האור וחושך על פני תהום –

נגלה
שהמבול מחק את המחר ואת החלום.