/
“קולות תל אביב” הוא שיר פרידה אורבני וחשוף, שבו הרעש הבלתי פוסק של העיר הופך להד של געגוע עמוק לאהבה שנגמרה. בין רחוב בן יהודה לאוטובוסים חולפים, הגיבור מחפש את המוזה שלו ומוצא רק זיכרונות וכאב בכל פינה.
ברחובות תל אביב אני שומע את הצחוק שלך
עַל קירות של העיר כתוב לי הסוד שלך
הקול שלך – מחזיק אותי חזק בתוך הסערה
לוחשת לי בשקט – “יהיה בסדר, אהבה”
עוד כוס ביד, עוד לילה בוער
מחפש אותך ברחוב ולא יודע איפה יותר
אַת רצית שנכתוב שיר על “ליפול ולקום”
אני נפלתי לבד – נשארתי עם כלום.
קולות תל אביב צועקים לי את השם שלך
כל אוטובוס חולף מזכיר לי רק אותך
אני מחזיק מילים, שנשטפו עם הדמעות
רוקד עם געגוע במסיבה של העצבות
כשאין לך אלוהים את לא חוזרת
אבל אני עדיין פה מחכה למוזה
אהבה שלי קולות תל אביב
קולות בלב… בלב… בלב…
שוב בבן-יהודה בלי סיבה, בלי כיוון
קופסאות הסיגריות שלך כמו זיכרון ישן בארון
הבטחת שנכתוב סוף אחר לסיפור
אבל הסוף הגיע ואני נשארתי מכור
את לא שומעת אבל אני עוד שר
בכל במה בעיר זה מרגיש כאילו את שם
ואם פתאום היית עוברת מולי ברחוב
הייתי שותק כי אין לי מילים, רק לב שבור
קולות תל אביב צועקים לי את השם שלך
כל אוטובוס חולף מַזְכִּיר לי רק אתך
אני מחזיק מילים, שנשטפו עם הדמעות
רוֹקֵד עם געגוע במסיבה של העצבות
כשאין לך אלוהים את לא חוזרת
אבל אני עדיין פה… מחכה למוזה
אהבה שלי קולות תל אביב
קולות בלב… בלב… בלב…
כֹּל העיר יוֹדַעַת את הָיִית הדיג’יי של הלב שלי
ועכשיו המוזיקה פסקה!
קולות תל אביב…
קולות – שלך!
קולות – שלי!
קולות בלב… בלב… בלב…
קולות תל אביב
כניסה
יש להתחבר כדי להגיב
0 תגובות
החדשות
