שיר על נשיות פראית, פגיעה וחזקה בעת ובעונה אחת.
זהו סיפור של אישה שגדלה בסביבה קשה או בודדה (“במדבר”), מפתחת חוזק פנימי ואינטואיציה חיה (“סוסה פראית”), אך נאלצת להתמודד עם אובדן אמון, כאב, וצורך להמציא את עצמה מחדש – לבד.
בית ראשון
גדלתי במדבר, עם רוח בפנים
שם החלום נופל, וקם בין הסדקים
סוסה פראית בלב מספרת
איך ללכוד באמונה, כשהכאב אומר: לברוח
פרה-פזמון ראשון
הצעדים שלי בחול נשארים
מתפרקים ובונים מחדש שבילים
ואין מי שילמד אותי לפרוש כנפיים
רק הלב שפעם היה תמים
פזמון
תרכב איתי על אש בוערת
בתוך השקט שבא להתפוצץ
כשהעולם שוכח איך לנשק
אני עוד רודפת אחרי הדרך שנמשכת
בית שני
עוד זוכרת
שהיא עמדה מולי, סוסה
פראית
ששכחה
איך לבטוח באדם שראה בה מראה
הגבולות נסגרו בלילה של צער
ומי שהייתי – עולה בעשן, נעלמת מהעדר
פרה-פזמון שני
השקיעה מספרת לי מה שהייתי
צלילים נושרים מהלב, כמו גשם
כל דמעה שהפכתי לשיר
עוד שומר אותי – מאש מבפנים
גשר
אין דרך חזרה לילדות
רק צליל ששובר את שברי הזמן
אתם שומעים אותי כמו רוח נושבת
אך בתוכי – אני צעקה שעדיין נלחמת
פזמון סופי
תרכב איתי על אש בוערת
אני לא מפחדת מהלהבה
כשהכאב נושם בי
אני עוד רודפת אחרי הדרך הישנה שלך
סיום
רודפת אחרי ה
דרך…
רודפת באבק שנשאר…
