השיר מתאר את שתיקת העולם אל מול מתקפת הטרור ופריצת הגדר, תוך הוקעת בעלי הברית שהפנו עורף ברגע האמת. “לעמוד מנגד” מוגדר כאן כחטא המוסרי של האדישות, בגידה אנושית שהיא כואבת ופוגעת לא פחות ממעשי האויב עצמו. השיר מדגיש כי בחירה בדממה בשעת חורבן ובדם נשפך, מטביעה אות קלון על מצחם של השותקים. בסופו של דבר, מי שבוחר להתבונן מהצד ולא להושיט יד, מאבד את צלם האדם שבו.
לעמוד
מנגד
בית
1
ביום
עמדך מנגד, עת האויב פרץ,
והחמאס
את הגדר בשנאה הרס.
חיפשנו
יד תומכת, מילה של ידידות,
אך
מצאנו רק קור ותחושת בדידות.
בית
2
מי
שהבטיח לעמוד כבעל ברית,
נעלם
באפלה כצללית שלא נראית.
העולם
שהצהיר כי יהיה לנו גב,
הפנה
עורף והשאירנו לבד בקרב.
פזמון
לעמוד
מנגד זו בגידה קשה,
אין
חרטה ואין כל הכחשה.
לעמוד
מנגד הוא חטא האדישות,
הוא
המוחק מן האדם את האנושיות.
בית
3
עמדתם
מנגד, שקולים ומחושבים,
כשדם
עמי נשפך ובתינו נחרבים.
מי
שדיבר על חסד ובחר בדממה,
דבק
על מצחו אות של אשמה.
סיום
כי
המביט מנגד וקולו נדם,
מאבד
בשתיקתו את צלם האדם.
