הבלדה מספרת את סיפורו של סוס כפרי פשוט שחלם לגדול, לפרוץ את גבולות גורלו ולהפוך לאגדה חיה – לא רק בעיני אחרים אלא בעיקר בעיני עצמו. מדובר בסיפור של התעלות, שאיפה, התמדה והגשמה עצמית, עטוף באלגוריה פיוטית ונוגעת ללב. כל אחד מזהה את עצמו בסוס הזה – היצור הפשוט שלפעמים לא מאמינים בו, אבל חולם, מתמיד, מצליח ומעורר השראה
יום אחד בשדה, בין גפנים ושיבולים,
סוס עמד בדממה, מול שמיים כחולים.
עבד שם בקיץ, בחורף, באביב ובסתיו,
אך ליבו רצה לעוף, לא להישאר בכפר.
הוא חלם בלילות על רעש ההמון,
על דגלים מתנופפים, על תהילה בגאון.
לא רק לגרור מחרשה, לא עוד ללכת סחור,
הוא רצה לדהור קדימה, להצליח זה ברור.
איש לא האמין בו, אמרו: “הוא פשוט מדי“,
“זה לא סוס של מרוצים, תראו איך הוא דועך בידיי.”
אך בליבו זרח ניצוץ קטן שלא כבה,
והוא נשבע לעצמו: “אגיע לשם, אהיה כוכב,כמו סופה.”
יום אחד בא רוכב, זר עם לב פתוח,
ראה בעיניו אש – לא פחד, לא נימרח.
אמר לו: “בוא איתי, יש לך מה שאין לאחרים,
אומץ של שדה, ורוח של אלופים.”
הדרך לא קלה, רגליו נשמטו לעיתים,
אך בכל נפילה הוא קם, זוכר ימים ישנים.
וכשהגיע למסלול, בקו ההתחלה,
העולם החזיק נשימה – וראו את ההפתעה
הוא דהר כמו הרוח, כמו שיר עם נשמה,
לא עוד סוס של אדמה – עכשיו אגדה חיה.
והקהל הריע, דמעות זלגו כמו גשם,
כי כל אחד ראה בו – את מי שהוא בעצם.
