/
שיר שנכתב ביום זיכרון אחד בצפון היפה והפסטורלי, מנקודת מבטי כעיוור צבעים. ביום בו היו אמורים הביבסים לחזור הוספתי בית נוסף
/
ארורה האדמה הזו, הספוגה בדם
מלאה באדום, ממלחמות האדם
אלפי שנים סופחת זיעה וזעם
ארגמן שלא נשטף גם אחרי סופה ורעם
ואני יושב על קצה הרמה, מוצל במצפה
מחפש יונה לבנה, לעלה זית ניצל – מצפה
ומולי מתפשט הירוק המושלם, לרוחבה של צפון המדינה
כחול השמיים משתקף לו בים, ובום צהבהב בדרומה
אולי זה עיוורון הגוונים,
ואולי רגע של שלווה ושלום
אני מצליח לראות בקרקע את כל הצבעים
אך אינני רואה אדום.
ארור תהיה עיוורון צבעים, ארור תהיה היום.
היום…
זה לא עיוורון הצבעים, זה הרוע הנורא והאיום
יש לי בארץ את כל הצבעים אך אינני רואה כתום
כניסה
יש להתחבר כדי להגיב
0 תגובות
החדשות