השיר מזכיר כי האדם הוא חומר זמני השב אל האדמה, אך דווקא הידיעה הזו היא המפתח לחיים נכונים. מילותיו קוראות להסיר את מסכות האגו והנכסים, ולהבין שמתחת לעור כולנו שווים ומוסרים דין וחשבון לזמן. פשר היצירה הוא להפוך את ה”עפר” להזדמנות: לנצל כל רגע לחיבוק, לחיוך ולמעשים טובים שאינם חולפים. השיר מסכם כי המרחק בין עפר לעפר אינו נמדד בשנים, אלא בכמות האהבה והחסד שהפצנו בעולם
בית א’
כל מה שבנית בדם ובכל הכוח
כל מה ששמרת עמוק בתוך המוח
הכל מושאל, שום דבר לא שלך
הזמן הוא נהר שזורם דרכך.
אתה אוסף נכסים, מתעטף בתארים
אבל מתחת לעור, כל האנשים שווים.
בית ב’
כי עפר אתה, וזה לא עלבון
זה המפתח לחיות בנכון.
מי שמבין שהסוף הוא עפר
לא מבזבז את היום על מחר.
האדמה שתיקח אותך בסוף למנוחה
היא אותה אדמה שנותנת לך צמיחה.
בית ג’
אז חטוף את הרגע, תרקוד, תהנה
אל תיתן לשעון להיות לך מענה.
פזר רק חסד, עשה טוב בלאט
כי אהבה היא הדבר היחיד שנשאר לעד.
חבק את האדם, תן חיוך, תן יד
לפני שהזמן יתפוגג לו לבד.
פזמון
כי עפר אתה ואל עפר תשוב
זה לא המוות, זה מה שחשוב.
בין עפר לעפר יש מרחק של חיים
שנמדד בלבבות, לא בימים.
