עולם נחצה בין סערת חול בוערת לבין קור קפוא, בזמן שזיכרונות דוהים כמו תמונות ישנות בשחור־לבן.
פנים, שמות וקולות של אנשים שאינם עוד ממשיכים לרחף בתוך האבק והרוח.
מתחת לאווירה האפוקליפטית מסתתר געגוע עיקש להחזיק במשהו לפני שייעלם לגמרי.
בית ראשון
כשהסופת החול תגיע
תכסה את כל העיר ברעש רך
כשכולם ישתגעו מהאוויר הכתום
ואפסיק לזהות את הפנים שלך
בצד השני של העולם עדיין שלג
ילדה בונה חומה מקוביות קרח
כאן האופק נמרח כמו חלום שרוף
שם כל נשימה מציירת ענן על זכוכית
פזמון
קליידוסקופ בשחור לבן
כל הזיכרונות נופלים לאט
פנים של אנשים שכבר אינם
מסתחררות לי בעיניים
קליידוסקופ בשחור לבן
תמונות נשחקות בינתיים
מחזיק חזק מה שנשאר
שלא יגלף אותי החול מבפנים
בית שני
בשדרות הריקות ניירות עפים
כמו מכתבים שלא ייקראו לעולם
השם שלך חורק לי על השיניים
כשאני מנסה לשיר לעצמי שקט
בצד השני של הקו שלך דממה
רק נשימה ישנה מקלטת ישנה
מלאה בצחוק שלא יודע על סופות
שלא יודע איך הכל נגמר כאן
פזמון
קליידוסקופ בשחור לבן
כל הזיכרונות נופלים לאט
פנים של אנשים שכבר אינם
מסתחררות לי בעיניים
קליידוסקופ בשחור לבן
תמונות נשחקות בינתיים
מחזיק חזק מה שנשאר
שלא יגלף אותי החול מבפנים
מעבר
אולי כשהאבק ירד יישאר קו
דקיק כמו חוט של טלפון ישן
אלך עליו יחף עד אליכם
אם עוד תחכו לי בקצה השני
פזמון סיום
קליידוסקופ בשחור לבן
כל הזיכרונות נמסים לאט
פנים של אנשים שכבר אינם
שומרים עליי מרחוק בזמן
קליידוסקופ בשחור לבן
עד שהצבע יחזור לעיניים
אקרא בשמות שלכם בלחש
כדי שלא תיעלמו לי שוב עם הרוח
שמחתי להעלות את היצירה הראשונה שלי פה . מקווה שתהנו