פתיחה
הבוקר עולה, ויחד איתו – התפאורה,
את קמה כמו כוכבת על הבמה,
מחייכת אליי כאילו השמש זורחת,
אבל די, אהובה – מספיק עם ההצגה.
בית ראשון
בטלפון את שולחת הודעות נוצצות,
מספרת על כל מה שקרה, ועל כל מה שלא,
אבל אני מחפש את הרגש, את האמת,
בין המילים המבריקות – יש שם אמת?
בית שני
מסיבה רועשת, את נכנסת בצעד קל,
האורות מהבהבים, ואת זוהרת כמו חלום,
המוזיקה מתגברת, אני מרגיש את ההתרגשות,
אבל די – מספיק עם הפוזה, תני לי אמת.
בית שלישי
הסופ”ש מתקרב, את מתכננת הכול,
טיולים, הרפתקאות, כל כך הרבה התלהבות – נכון?
אבל אני רק רוצה לשבת איתך בשקט,
להרגיש את הלב, את הרגש הפשוט שבינינו.
בית רביעי
במסיבה השנייה, שוב את כובשת,
אבל אני מחפש את השקט שבתוכך,
המוזיקה מתפוצצת, אני מרגיש את הכיף,
אבל די – מספיק עם הפוזה, תני לי אמת.
סיום
הבוקר יעלה, ושוב תתעוררי,
אבל הפעם – תני לי לראות את האמת,
בלי תפאורה נוצצת, רק את ואני,
כן.
די, אהובה – מספיק עם הפוזה שלך.
די, אהובה – מספיק עם הפוזה שלך.