שיר חזק שמתאר התפרקות פנימית הדרגתית עד חוסר אחיזה מוחלט בזהות ובמציאות.
הדובר נלחם בכוחות פנימיים וחיצוניים, אך נשאב לחוויה של חוסר שליטה, כאב ודממה.
יש מעבר מפחדים גופניים לתחושת אובדן עצמי עמוק, עד שמבצבץ קול פנימי שמבקש קבלה עצמית. למרות החושך, השיר רומז לסיכוי – אולי דווקא באובדן השליטה אפשר למצוא אמת פשוטה ואותנטית.
פזמון
מאבד שליטה — לא נותר בי כוח,
הרוח רודפת — ואין לאן לברוח.
רוצה להחזיק — אבל נשמט לי מיד,
אני צל נופל — בלי קצה, בלי יעד
בית 1
היד
מתכווצת, הדופק גובר,
הפחד זוחל — לא שואל, לא עוצר.
הקול מבפנים מתכווץ ונחנק,
אני לא נושם — רק עומד ונשחק.
בית 2
צעדי
כושלים, הגוף משתתק,
הכל
עומד, המוח לא מתפקד.
הנשימה
כבדה, הדממה חונקת,
גם
המחשבה מתמוטטת
פזמון
מאבד שליטה – לא נותר בי כוח,
הרוח רודפת – ואין לאן לברוח.
רוצה להחזיק – אבל נשמט לי מיד,
אני צל נופל – בלי קצה, בלי יעד
בית 3
העין פקוחה, המוח מתפורר,
אני מבולבל אין לי הסבר.
רציתי לומר “תעזרו לי, אני” אני,
אבל אין לי פה – רק אני לעצמי.
בית 4
אני לא שולט — לא במה שנאמר,
לא
ביד שכותבת, לא בקו שנשבר.
הכל
מתערפל, לא יודע מה או מי
רק
שומע בפנים: “תפסיק להילחם בעצמך
תהיה מי שאתה.
פזמון
מאבד שליטה – לא נותר בי כוח,
הרוח רודפת – ואין לאן לברוח.
רוצה להחזיק – אבל נשמט לי מיד,
אני צל נופל – בלי קצה, בלי יעד
