כל החיים רצתי…
לסמן וי, להספיק, לרצות
אבל פתאום – זה לא הספיק
לא לרוץ
לרקוד
רק ככה אני מרגישה
כל בוקר מול הזמן
עיניים חצי סגורות
חלומות בארון ונשימות שמרגישות תקועות
הזמן שורף לי ת’ריסים
עוברת ליד החיים מתוכנתת לנצח
שוכחת איך זה להרגיש בפנים
אני לא צריכה לָרוּץ כדי להספיק
אני צריכה לרקוד כדי להרגיש
לשחרר את השליטה
לתת לָקֶצֶב להוליך
כי רק כשאני זזה – אני באמת נושמת.
כן, רק כשאני רוקדת – אני זוכרת מי אני
הטלפון צורח, הלב לוחש בשקט
כמו ילדה באמצע סערה מחפשת קצת אמת
מחוץ למסגרות אני מוצאת ת’צבעים
וזה לא על להספיק, זה על לבעור מבפנים
אני לא צריכה לָרוּץ כדי להספיק
אני צריכה לרקוד כדי להרגיש
לנשום כל צליל – כמו לחישה,
לתת לרוח להוביל
כי רק כשאני רוקדת – העולם שוב מתעורר
והלב שלי פועם ולא בגלל שהוא ממהר…
אז עזבו אותי מתוכניות, מטבלאות ויעדים
אני אישה של פעימה, של דופק בלי חישובים
אני לא צריכה לרוץ כדי להספיק
אני צריכה לרקוד, כדי להרגיש
לתת לגוף לתפוס פיקוד, לנשום עמוק בכל תנועה
כי רק כשאני רוקדת – העולם שלי שותק
ובשקט הזה אני שומעת את עצמי
פעם חשבתי שמה שחשוב זה להגיע…
עכשיו… אני יודעת – מה שחשוב זה להרגיש כל צעד בדרך.
