השיר מבטא את התקומה של עם ישראל מתוך האפר והחורבן לצמיחה מחודשת לאורך הדורות, תוך הצהרה חסרת פשרות על הזכות ההיסטורית והריבונות בארץ ללא צורך בהתנצלות. הוא משלב בין חיי הרוח והאמונה לבין עוצמת המגן והעשייה החקלאית כבסיס איתן לקיום הלאומי, וחותם בהבטחה נצחית שהנוכחות היהודית כאן היא גורל חתום שיישאר לתמיד.
כאן לתמיד
בית 1
מתוך האפר, מן החול הצרוב,
עלינו שוב, כמו ניגון עתיק ואהוב.
בציפורניים אחזנו בסלע, בגיא,
כל רגע הוא נס, כל נשימה היא
“חי”.
גם אם הדרך ארוכה ומלאת מכשול,
אנחנו הקול שמסרב ליפול.
פזמון
עם ישראל חי – זה לא רק דיבור,
זה הדם בעורקים, זה לב החיבור.
מול עולם שתוהה, מול סופה שתכה,
הלב הזה פועם, הלב הזה לא יחכה.
אנחנו כאן לתמיד, באור ובצל,
נצח חתום באדמת ישראל.
בית 2
ראינו דורות הצועדים בחשיכה,
הופכים דמעות לתקווה וברכה.
זאת לא רק מלחמה על קו הגבול,
זה הצמח שקם מתוך המבול.
כל רגב של ארץ, כל עץ שנטענו,
הם העדות לכל מה שבנינו והיינו.
בית 3 (גשר)
לעיני העמים, בקול צלול ורם,
אנחנו המים, אנחנו הים.
לא נתנצל על זכות הקיום,
זה הבית שלנו, ואין בו סיום.
החלום שנרקם באלפיים שנים,
חי בנו עכשיו, בפני הבנים.
בית 4
להיות עם חופשי בארצנו – זו לא רק תפילה,
זו הדרך שלנו, המשימה הגדולה.
שידע העולם, שישמע היקום:
זהו נצח ישראל, שאין לו סיום.
סיום
אנחנו כאן – וגם בעתיד – ונהיה כאן לתמיד.
