השיר הוא זיכרון מרגש ואבל אישי על אחות בשם נורית, שנפטרה בגיל שישים לאחר מחלה קשה. הוא מתאר את אהבתה וחום ליבה כלפי משפחתה, את הכאב והחסרון שברגשות המשפחות והסביבה בעקבות לכתה, ואת הזיכרון שנשאר כתפילה שקטה ומבורכת שמלווה את החיים גם אחרי מותה. הפזמון חוזר על תחושת השקט והאובדן שממלאים את העולם לאחר שהיא הלכה.
פזמון
אחותי הקטנה, נורית הלכה לעולמה,
והעולם עצר — כי כבתה הנשמה.
שום דבר כבר לא שלם,
שום אור כבר לא מאיר סביבה,
רק הזיכרון נשאר,
בית 1
נורית אחותי, עזבת אותנו בגיל שישים,
מחלה גזלה אותך – בלי רגע של רחמים.
אישה כל כך טובה, לבעלך היית עולם,
ולילדייך אם — באהבה מלאה וחום.
בית 2
נתת תמיד הכול, בלי לבקש דבר,
אהבת בלי גבול – בכל דבר, היית אוצר.
אחות אוהבת אדם אוהבת חיים ,
מביאה אור וברכה
תמיד היית שם, גם ברגע של דממה מעיקה.
פזמון
אחותי הקטנה, נורית הלכה לעולמה,
והעולם עצר — כי כבתה הנשמה.
שום דבר כבר לא שלם,
שום אור כבר לא מאיר סביבה,
רק הזיכרון נשאר,
כמו תפילה שקטה עצובה.
בית 3
ילדייך נושאים בליבם את השירים,
נשיקות של בוקר רך, כמו אורות וצלילים.
בלעדייך אין צבע, רק תמונה דהויה,
אך בלב תמיד תישארי — כמו ברכה חיה.
בית 4
נשמתך צרורה בצרור החיים
ובגן העדן תזכי למנוחה, לנצח נצחים
זכרך יאיר דרכנו – כמו נר תמיד קטן,
ויהי זכרך ברוך, נורית – לנֶצַח הזמן.
פזמון
אחותי הקטנה, נורית הלכה לעולמה,
והעולם עצר — כי כבתה הנשמה.
שום דבר כבר לא שלם,
שום אור כבר לא מאיר סביבה,
רק הזיכרון נשאר,
כמו תפילה שקטה עצובה.
