השיר עוסק בקושי חברתי עמוק ובתחושת חוסר הצדק בעולם כלפי החלשים והנשכחים — ילדים, זקנים, נשים חסרי בית, וקשיי החיים היומיומיים של אלו שנזרקים לצללים של החברה. השיר מעלה תהייה כואבת האם העולם הזה, במציאותו הקשה, הוא צודק? האם זהו “הצדק” שאמור לשרור? השיר משקף מצוקה חברתית וערעור אמון במערכת שמזניחה את החלשים.
בית 1
ילדה יושבת לבד בתחנה,
הרוח שורקת, סביב – דממה.
כולם חולפים, הרגש נעלם –
האם זה הצדק שלך, עולם?
פזמון
האם זה צדקך, עולם, לשחרר ולשכוח?
כשהרעב לא מרפה, ולא
נישאר כח.
כשהקור חודר, ואין
בית לחזור,
מה נשאר בך, עולם, לתקן
ולשמור
בית 2
זקן רעב, נשען על קיר,
רועד מקור, כפוף ושביר.
כמו צל עובר – כאילו לא קיים שם,
האם זה הצדק שלך, עולם?
בית 3
אישה נותרה בלי גג, בלי מיטה,
הרחוב שתק מול תחינתה.
עיניים כבויות, קול שנדם –
האם זה הצדק שלך, עולם?
פזמון
האם זה צדקך, עולם, לשחרר ולשכוח?
כשהרעב לא מרפה, ולא
נישאר כח.
כשהקור חודר, ואין
בית לחזור,
מה נשאר בך, עולם,
לתקן ולשמור
בית 4
ילד הוצא מבית הספר,
בלי שיח, בלי מכתב או הסבר.
אמרו לו: “צא, אתה לא עובר” –
עולם – זה הצדק שלך, מסתבר.
בית 5
אני כותב, דמעות יורדות,
אין מילים – רק אותיות.
גם האלוהים כבר נדם –
האם זה הצדק שלך, עולם?
האם
זה צדקך, עולם, לשחרר ולשכוח?
כשהרעב לא מרפה, ולא נישאר כח.
כשהקור חודר, ואין בית לחזור,
מה נשאר בך, עולם, לתקן ולשמור
