/
השיר הם שופטים אותי הוא מניפסט של מרד בזהות מוכתבת – זעקה נגד שיפוטיות חברתית, תרבותית ואישית.
הדובר מתקומם מול כל מי ששופט אותו על הטעם, הסגנון, ההשכלה, הדיבור והמוזיקה שהוא שומע – ממזרחית עד בטהובן.
השיר מציב מראה לחברה ומחזיר את השיפוט כלפיה:
**”אני מול משפט – אבל אני השופט.”**
זה שיר על חירות פנימית, גאווה בזהות מגוונת, והתנערות נועזת מכל ניסיון להכתיב מי אתה אמור להיות.
המנון לעידן שבו כל אחד רשאי להיות הכול – מזרח ומערב, פשטות ועומק, כעס ויופי.
