אַתְּ יָפָה כַּפְּרִי הַבּוֹהֵק בָּאָבִיב
וַאֲנִי לֹא קוֹטֵף ,כִּי זֶה בִּי כֹּה מַכְאִיב
רַק מִתְבּוֹנֵן, מִתְבּוֹנֵן בָּךְ בִּשְׁתִיקָה צְרוּפָה
בְּתוֹכִי שִׂמְחָה שֶׁחוֹדֶרֶת , בי ,לְלֹא הַתְרָאָה
פּוֹקֵחַ את עֵינַי וּמִתְבּוֹנֵן. בָּךְ יְשֵׁנָה
פָּנַיִךְ נוֹסְחוֹת ,בִּי אַהֲבָה
וְאֵין לְאָן לָלֶכֶת כִּי הַכֹּל כְּבָר כָּאן
וכֹּחַ הַמְּשִׁיכָה שוב בי נֶעֱלַם בְּמֶרְחֲבֵי הַזְּמַן
וְהִגִּיעַ הַזְּמַן ו אוֹתָךְ ,לא אֶרְצֶה לִקְטֹף
וְזֶה מַכְאִיב בִּי ,אֲבָל זֶה לֹא הַסּוֹף
כִּי עוֹד רגע קט אַתְּ תִּפְרְחִי בִּי שׁוּב
ופֵּרוֹתַיִךְ יַמְתִּיקוּ בִּי וְלֹא אֶהְיֶה עָצוּב
פּוֹקֵחַ עֵינַי וּמִתְבּוֹנֵן בָּךְ יְשֵׁנָה
,פָּנַיִךְ נוֹסְחוֹת בִּי אַהֲבָה
וְאֵין לְאָן לָלֶכֶת כִּי הַכֹּל כְּבָר כָּאן
כי כֹּחַ הַמְּשִׁיכָה שוב נֶעֱלַם בי בְּמֶרְחֲבֵי הַזְּמַן
פּוֹקֵחַ עֵינַי ומִתְבּוֹנֵן בְּךָ יְשֵׁנָה.
, פָּנַיִךְ נוֹסְחוֹת בִּי אַהֲבָה.
וְאֵין לְאָן לָלֶכֶת כִּי הַכֹּל כְּבָר כָּאן
כֹּחַ הַמְּשִׁיכָה בי נֶעֱלַם בְּמֶרְחֲבֵי הַזְּמַן