השיר עוסק בנפשו של אדם פגוע, שמפחד להתאכזב שוב ולכן בונה סביבו חומות רגשיות. לאורך הבתים אנו עדים למסע רגשי של כאב, התמודדות והחלמה. הדובר חווה חלומות שהתנפצו, פרחים שנבלו – סמל לתקוות שנכשלו – אך בתוך כל זה בוקע “ניצוץ”, כוח פנימי שדוחף אותו להמשיך.
בית 1
פוחד להתאכזב,
הלב שלי כואב,
הלב שלי כואב
אני שותק במחשכים
נשאר ללא מלים
רוצה לצעוד על דרך,
אך מטפס על הרים,
פוחד שמה שהרים
–
ייפול מהצדדים.
בית 2
היו לי כמה חלומות,
שלא
נשאר מהם דבר,
הם התפזרו כמו עלים
ברוח של חורף קר.
אבל יש בתוכי ניצוץ,
שלא
מוכן לדעוך,
גם אם אפול בדרך
–
אקום פתאום מתוך.
פזמון
פוחד להתאכזב
–
אז בונה סביבי קירות,
לא
משאיר מקום בלב
– לא סדקים, לא חלונות.
-
מה ששתלתי,
נבל בגשם של אכזבות,
ובתוך
כל הסערות – מייחל לאהבות.
בית 3
הייתי כבר למטה,
במקום שבו כואב,
אך מצאתי בי שלווה,
שקט שמיצב.
כי גם בלב סדוק,
צומחת לה תקווה,
ולפעמים שיברון
– הוא התחלה טובה.
בית 4
אז די לפחד מהכאב,
גם
אליו נתחבר,
רק מי שאהב עד תום
– מרגיש בלב חום.
אני פוסע קדימה,
גם שלא ברור לי לאן,
אבל לפחות אדע – ש…
ניסיתי לסדר את הבלגן.
פזמון
פוחד להתאכזב
– אז בונה סביבי קירות,
לא
משאיר מקום בלב
–
לא סדקים, לא חלונות.
-
מה ששתלתי,
נבל בגשם אכזבות,.
