השיר “הלוך ושוב” מציג את התנועה המעגלית כדופק המרכזי של הקיום, החל מהנשימה והגלים ועד לשגרת החיים, תוך שהוא מזקק את המתח האנושי שבין התעוזה לפרוץ קדימה לבין הגעגוע העמוק לבית ולמוכר. הוא הופך את החזרה המוכרת מתחושה של דריכה במקום לתהליך של ליטוש וזיכוך, בדומה לאבן בנחל, ובכך מעניק משמעות עמוקה לקצב החיים ששומר על איזון ומחבר בין השאיפה לחופש לבין הצורך בביטחון, בדיוק ובחיבור פנימי
בית א’:
הגל בא אל החול, מלטף ועוזב,
הלוך ושוב, ככה הוא ממש אוהב.
כמו אוויר שנכנס ויוצא מהחזה,
הלוך ושוב, כל החיים הם כזה.
בית ב’:
רוצים לפרוץ הלאה לראות עולם אחר,
הלוך ושוב, אבל הלב תמיד חוזר.
התעוזה לצאת והפחד מהזר,
הלוך ושוב, בין החופש למוכר.
פזמון:
הלוך ושוב, זה הדופק של הכל,
הקצב של הלב, היכולת לא ליפול.
בין הרצון לעוף לגעגוע שמושך,
זה הסיפור שלנו, והוא תמיד נמשך.
בית ג:
כמו אבן בנחל שהזרם כבר שיפשף,
הלוך ושוב, כמו חיבוק שמלטף.
זה הדיוק הזה, התיקון של המילה,
הלוך ושוב, מהסוף לתחילה.
סיום:
הלוך ושוב, הלוך ושוב,
הלוך ושוב, זה הדופק של הכל.
