/
וידוי של אדם שנמצא על הקצה — בין אהבה שלא מצליחה להחזיק, לבין נפש שמבקשת אוויר. הוא מתאר שיגעון שקט, כזה שלא תמיד רואים, אבל מרגישים בכל נשימה. מסתובב בתוך לופ של זיכרונות, בעיקר כשהסתיו חוזר, והלב נפתח לפצעים ישנים. הוא נוגע ומיד נפגע, רוצה קרבה אבל מגלה ריק, מחפש את אלוהים ושואל איפה הוא נעלם ברגעים שבהם הכי צריך אותו. מסביב מציעים לו פתרונות מהירים, כדור לבלוע, שקט מלאכותי — אבל בפנים הסערה ממשיכה. זה שיר על בדידות בתוך קשר, על כאב שלא מקבל שם, ועל אדם שמנסה להישאר אנושי גם כשהוא מרגיש שהוא מתפרק.
