השיר עוסק בשכול אישי ולאומי, מתוך נקודת מבט אינטימית של בני משפחה – אם, אב, ילדה – שמנסים להתמודד עם אובדן של אדם יקר. לצד הרובד האישי, מופיע גם מימד רוחני שבו “גם המלאכים בוכים ממעל”, רמז לכך שאובדן כזה מהדהד בשמים, אינו שגרתי, ואינו מתקבל כמובן מאליו – אפילו למעלה.
פזמון
גם המלאכים בוכים ממעל,
כמו אמא שאיבדה
את בנה,
כמו אב שכול
שהגיע להבנה .
הם בוכים על ילדים,
שלא חזרו מהגן,
ועל אחים שנרצחו ,
בידיים של שטן.
בית 1
אמא לא נרדמת,
שומעת כל רחש,
בתוך הלב שלה
— כל דפיקה הופכת לחשש.
הטלפון שותק,
הזמן עומד במקום,
היא מחכה לילד
— שיישוב פתאום.
בית 2
במסדרון תלוי תיק,
הוא נשאר מאז,
החדר בלי תנועה
— דבר לא זז.
הכיסא בשולחן ,
מחכה שיגיע,
אין צעדים — רק כאב שמרקיע.
פזמון
גם המלאכים בוכים ממעל,
כמו אמא שאיבדה
את בנה,
כמו אב שכול
שהגיע להבנה .
הם בוכים על ילדים,
שלא חזרו מהגן,
ועל אחים שנרצחו ,
בידיים של שטן.
בית 3
ילדה מחזיקה ציור
— “אבא,
חזור,”
אבל הדלת סגורה,
ואין קול שיעבור.
היא שואלת בלחש:
“מתי הוא יבוא?”
והעיניים של אמא עונות –
הוא לא.
בית4
אנחנו עוד כאן
—
זוכרים את פניהם,
לא שוכחים
the
חלומם, ליבם ועיניי הם.
ובכל יום חדש,
נושאים את כאבם,
כי הם בתוכנו
— חיים
בזכרם.
פזמון
גם המלאכים בוכים ממעל,
כמו אמא שאיבדה
את בנה,
כמו אב שכול
שהגיע להבנה .
הם בוכים על ילדים,
שלא חזרו מהגן,
ועל אחים שנרצחו ,
בידיים של שטן.
