אהבה אלמונית

עברה שעת חצות,  עוד יושבים בִּתְמִימוּת,

על שמיכה על החוף

אל מול הגאות,

רוח קלה מתחילה לאסוף,

שִׁבְרֵי היסוסים, רסיסים בני חלוף,

מֶנַסַה לֵאמץ לי חיוך מבויש,

חיוך שֶׁמִּצָּה כל היפנוט וכל קסם,

אתה  כבר מזמן לא ילד נואש,

כבר לא מחכֶה שאזרוק לךָ עֶצֶם

ועכשיו כשכל הֶסְבֵּר מיותר,

אני לא מַמְתִּינָה

לֶשינוי או תפנית. 

קופידון הזדקן הוא חלה ונפטר.

נותרתי שקועה  בֶאהבה אלמונית.

שבוע אחרי, על אותה השמיכה,

באותה נחישות להבין את הכֶשֶל.

רוח קלה, והבוקר עַלַה,

מרחיק את הים, בה שעה של השֶפֶל.

ועכשיו כשכל הֶסְבֵּר מיותר,

אני לא מַמְתִּינָה

לֶשינוי או תפנית. 

קופידון הזדקן הוא חלה ונפטר.

נותרתי שקועה  בֶאהבה אלמונית.

ועכשיו כשכל הֶסְבֵּר מיותר,

אני לא מַמְתִּינָה

לֶשינוי או תפנית. 

קופידון הזדקן הוא חלה ונפטר.

נותרתי שקועה  בֶאהבה אלמונית.