/
ב”פרנויה (מי שם?)” בחרתי להביא את הסיפור של אישה שמתמודדת עם פחדים עמוקים שמתעוררים דווקא כשהעולם מסביב משתתק. רציתי לצייר את המרחב המערער שבו היא חיה – בין צללים על הקירות לרעשים שהופכים למרדף פנימי שאי אפשר לברוח ממנו. זהו מבט מהצד על חוויה מתישה של דריכות תמידית, שבה הגבולות בין מציאות לדמיון מטשטשים והשקט הופך לאויב הכי גדול. השיר מזמין אותנו להציץ לתוך הנפש שלה ברגעים הכי חשופים, ומעורר שאלה על אותם צללים שכולנו לפעמים מרגישים שרודפים אחרינו.
